<h1>הבתים — שערי בית המקדש שער ראשון</h1>
<h2>דף פב מו</h2>
ועושין בתוך העזרה גבולין עד כאן לישראל עד כאן לכהנים, ובונין בה בתים לשאר צרכי המקדש, כל בית מהם נקרא לשכה, לר"מ.
<h2>דף פג מד</h2>
אבנים וקירות שחצבן מתחלה לבית הכנסת אין בונין אותן להר הבית. אבני היכל ועזרה שנפגמו ושנגממו, אין להם פדיון, וטעונין גניזה.
<h2>דף פג מח</h2>
ומצוה מן המובחר לחזק הבית ולהגביהו כפי כח צבור, שנ' לרומם את בית אלקינו, ומפארין אותו, ומיפין כפי כחן, אם יכולין להטיח אותו בזהב, ולהגדיל במעשיו, הרי זו מצוה, ועוסקין בבנין מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, והכל חייבין לבנות בעצמן ובממונם, אנשים ונשים כמקדש המדבר. ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבנין, לר"ם.
<h2>דף פה מד</h2>
כשבונין ההיכל והעזרה, בונין בה אבנים גדולות ואם לא מצאו אבנים, בונים בלבנים. ואין מפצלין אבני הבנין בהר הבית, אלא מפצלין ומסתתין אותו מבחוץ ואחר כך מכניסין אותן לבנין שנ' אבנים (שלמות) [גדולות] אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית. ואומר ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו. ואין בונין בו עץ [בולט] כלל. אלא באבנים או בלבנים וסיד. ואין עושין אכסדראות שלהם עץ בכל העזרה, אלא או של אבנים או של לבנים, לר"מ. כתב הראב"ד שלשכת כהן גדול היתה של עץ. ובשמחת בית השואבה הקיפו כל העזרה גזוזטרא, ולא אסרה תורה כל עץ, אלא אצל מזבח ה' אלקיך, והיא עזרת כהנים, משער נקנור ולפנים, אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר. והרב ר' יהונתן הכהן העמיד דברי הר"ם לפני ענין ההלכה, ונראין דבריו.
